הגדרת הגבנון
גבנון היא לקות יציבה שבה יש עיקול יתר של הגב העליון, דבר המתבטא בבליטה בגב. כאשר אדם חסר לקות עומד, עמוד השדרה שלו ניצב כך שחלקו התחתון מתעקל מעט קדימה וחלקו העליון מתעקל מעט אחורה (צורת S). אצל אדם בעל גבנון, העיקול של החלק העליון של עמוד השדרה הוא עיקול מוגזם. הגיבנת מלווה בשרירי הגב העליון וקיצור שרירי החזה הגורמים לכתפיים ולראש לנטות קדימה. לאורך זמן עלולות להתפתח עקמומיות בחוליות הצוואר והמותניים מכיוון שהגוף מנסה שלמור על יציבות ולאזן את עצמו.

הגורמים לגבנון

1. יציבה לקויה: חוסר איזון בין שרירי הגב העליון, החזה והבטן הגורם לחולשת שרירי הגב העליון, מקרבי השכמות ולפעמים קיצור של שרירי החזה. היציבה הרפויה גורמת לעקמת.
2. מחלת שויירמן (הנקראת "גבנון גיל ההתבגרות"):  במהלך המחלה מוקטן המרווח הבין-חולייתי וכתוצאה מכך נוצר גבנון קשיח בעמוד השדרה.
3. הפרעה מולדת: מבנה מולד לא תקין.
4. היפר-קיפוזיס הקשור לגיל: אנשים מבוגרים הסובלים מבריחת סידן (Osteoporosis)
5. גבנון שנוצר בעקבות מחלות/פציעות.

תסמיני הגבנון

התסמינים עשויים לכלול כאבי גב, עייפות שרירים וקשיחות בגב. לרוב, הסימפטומים נשארים קבועים למדי ולא מחמירים עם הזמן.                                                                                                                                                במצבים חמורים יותר, המטופל עשוי להבחין בהחמרה של הסימפטומים עם הזמן. הגבנון יכול להתפתח ולגרום לגיבנת גדולה יותר.                                                                                                                                                במקרים נדירים, המצב יכול להוביל לדחיסה של חוט השדרה יחד עם סימפטומים נוירולוגיים הכוללים חולשה, אובדן תחושה, או אובדן על שליטה במעי ושלפוחית ​​השתן.                                                                                   במקרים חמורים של גבנון בעמוד השדרה החזי, המצב יכול להגביל את כמות החלל בחזה ולגרום לבעיות לב וריאות המובילים לכאבים חזה או קוצר נשימה, ובסופו של דבר לכשל ריאתי ו/או אי ספיקת לב.

הטיפול השמרני לגבנון

1.  נטילת משככי כאבים מסוג נפרוקסן, אדוויל או אקמול.
2. חבישה – ילדים שלוקים במחלת שויירמן, ועצמותיהם עדיין בהליך גדילה, עשויים לעצור את החמרת מצב הקיפוזיס באמצעות חבישת מגן גוף.
3. שמירה על צפיפות עצם תקינה – מטופלים שסובלים מאוסטיאופורוזיס צריכים לשמור על אורח חיים בריא ותזונה נכונה שכוללת נטילת תוספי ויטמין D וסידן. טיפול זה מסייע למניעת שברי דחיסה, עצמות חלשות והתפתחות קיפוזיס.
4. תרגילים גופניים – כאבי גב וגמישות עמוד השדרה עשויים להשתפר באמצעות תרגילי מתיחה. היציבה תשתפר באמצעות תרגילים לחיזוק שרירי הבטן.
5. אורח חיים בריא – שמירה על משקל גוף תקין וביצוע פעילות גופנית גורמים להקלה בתסמינים ולמניעה של כאבי גב.
6. ניתוח – במקרה בו הגיבנת פוגעת בשורשי העצבים או בשורשי עמוד השדרה, יחליט הרופא על הליך כירורגי להפחתת מידת העקמומיות. הליך זה מחבר בין שתי חוליות שהתעגלו במהלך הזמן. הרופא הכירורג מחדיר חלקי עצם בין החוליות, ומהדק אותם באמצעות ברגים ומוטות מתכת, עד שעמוד השדרה מחלים.
7. טיפולים נוספים שעשויים לשפר את המצב הם: טיפולי פיזיותרפיה, שמסייעים לבניית ליבת השרירים בגב, פעילות גופנית כמו יוגה, שמסייעת לגמישות של עמוד השדרה והגברת טווח התנועה.

 
הטיפול האלטרנטיבי לגבנון
 

1. דיקור סיני - מבצעים נקודות דיקור מקומיות לאורך ערוצי האנרגיה של שלפוחית השתן והערוץ השליט (Jv). הדיקור מתבצע בהתאם להבחנה המבדלת על פי עקרונות הרפואה הסינית. את נקודות הדיקור ניתן לשלב בטיפול הטווינא או כטיפול דיקור בפני עצמו.
2. טיפול טווינא - הטיפול יתמקד באזורים שונים:

1. תמיכה במערכת הנשימה ושרירי החזה. מחזקים וממריצים את האיברים המשפיעים על מערכת הנשימה. תוך כדי שחרור והארכת שרירי החזה.
2. תמיכה בגב המרכזי והעליון. השרירים הזוקפים, העמוקים ומקרבי השכמות אינם חזקים דים, ועל כן קיימת נטייה של עמוד השדרה והכתפיים לקרוס קדימה. הטיפול יכלול חיזוק, שימוש בטכניקות עדינות ואיטיות על מנת להזין ולבנות את השרירים.
3. שחרור חוליות בית החזה. בטיפול טווינא משחררים תקיעות מקומית ושחרור התנועתיות.
4. תמיכה בגב תחתון. בטווינא משחררים ומרגיעים שרירים מקומיים תוך שיפור התנועתיות של האגן.
5. שחרור ירכיים. לפעמים יהיה עיוות בשרירי מיתר הברך (Hamstring). בטווינא משחררים את השרירים המשפיעים על האגן, מאחר שרירי מיתר הברך מתחברים לאגן.

 
סיכום
טיפול טווינא בשילוב דיקור סיני או בלעדיו הוא היעיל ביותר לטיפול בגבנון מאחר שהוא מתמקד במטרות הטיפול בהתאם לסוג הגבנון. הטיפול עשוי להתמקד באזורים שונים של הגוף: מערכת הנשימה ושרירי החזה, הגב המרכזי והעליון, חוליות בית החזה, הגב התחתון, הירכיים.